אם עברתם אי פעם קורס במאקרו כלכלה, נגעתם ביסודות של ניתוח עסקי או אפילו התעניינתם בקצת שוק ההון – בטוח נתקלתם במונח הזה: תפוקה שולית פוחתת.
אבל מה זה אומר בפועל? ואיך זה קשור אליכם – גם אם אתם לא מנהלים מפעל?
בואו נפרק את זה צעד־צעד. בלי נוסחאות. רק היגיון בריא ודוגמאות חכמות.
תוכן עניינים
נתחיל מההגדרה
תפוקה שולית פוחתת היא תופעה כלכלית שמתארת את המצב הבא:
כשמוסיפים עוד יחידות של גורם ייצור (למשל עובדים, מכונות או חומרי גלם), התפוקה שיתווסף מכל יחידה חדשה – תלך ותפחת.
בהתחלה זה דווקא עובד יופי – כל עובד או מכונה שתוסיפו מעלים את קצב העבודה.
אבל באיזשהו שלב – הגרף נבלם. ואפילו מתהפך.
רגע, אז זה כמו תועלת שולית פוחתת?
שאלה מצוינת – והתשובה: דומה, אבל לא בדיוק.
תועלת שולית פוחתת היא מונח שמדבר על הצרכן – וכמה ערך (או הנאה) הוא מפיק מכל יחידה נוספת של מוצר שהוא צורך.
תפוקה שולית פוחתת, לעומת זאת, עוסקת בייצור – והיא מדברת על כמה תוספת תוצרת מקבלים מכל עובד/מכונה/דונם/ק"ג נוסף.
בשני המקרים, הרעיון זהה: כל תוספת – שווה פחות מהקודמת.
דוגמה פשוטה: חקלאות
נניח שיש לכם שטח אדמה קטן לזרוע בו חיטה.
אתם שמים 2 ק"ג זרעים – וקוצרים 2 טון. יופי.
אבל מה יקרה אם תשימו 3 ק"ג זרעים על אותו שטח?
אולי תגיעו ל־2.2 טון, אבל לא תקבלו "עוד טון" – אלא רק תוספת קטנה.
וככל שתמשיכו לדחוף זרעים – התפוקה הנוספת תרד.
למה? כי הקרקע לא משתנה.
זה כמו לדחוף יותר ויותר אנשים לתוך חדר קטן – בשלב מסוים זה פשוט כבר לא עובד.
דוגמה חיה יותר: צוות עובדים
נגיד שיש לכם סנדלריה.
שני עובדים מספיקים כדי לתקן 10 זוגות נעליים ביום.
אם תוסיפו עובד שלישי – אולי תצליחו לתקן 12 זוגות ביום.
אבל תוסיפו רביעי – אולי תגיעו ל־13.
וחמישי? כבר לא בטוח שיש מקום לשים אותו ליד השולחן…
זוהי תפוקה שולית פוחתת בפעולה.
למה זה קורה?
כי תמיד יש משהו שנשאר קבוע.
במילים אחרות: אם אתם מוסיפים עובדים, אבל לא מוסיפים ציוד, מכונות או מקום – הם יתחילו לדרוך אחד לשני על הרגליים.
וזה נכון לא רק לעובדים. גם תוספת של מכונות על אותו קו ייצור, או הרחבת מבנים שאין בהם צורך – תוביל לתוצאה דומה: עלויות עולות, אבל הערך המוסף מכל תוספת – קטן.
תופעה שמנהלים חייבים להכיר
חוק התפוקה השולית הפוחתת הוא כלי קריטי בקבלת החלטות ניהוליות:
כמה עובדים להעסיק?
כמה מכונות לקנות?
האם כדאי להרחיב את המפעל?
איפה עובר הגבול בין "יעיל" ל"מבוזבז"?
לדוגמה:
מפעל שמייצר צעצועים שוקל להוסיף קו ייצור נוסף. אם לא בדק את התפוקה השולית – הוא עלול לגלות שהמכונה החדשה דווקא האטה את הקצב (בגלל תקלות, עומס או חפיפות).
מתי רואים את זה בשטח?
✅ במשרדים – כשיש יותר מדי אנשי צוות על אותו פרויקט וזה מתחיל להפריע יותר מלעזור.
✅ במסעדות – כשיש יותר מדי טבחים במטבח קטן, וכל אחד מתנגש בשני.
✅ במחסנים – כשעוד ועוד עובדים גורמים לעומס לוגיסטי במקום לייעול.
✅ בהייטק – כשמוסיפים עוד מפתחים לצוות שכבר סיים לתכנן את הקוד – ופתאום יש "יותר מדי ידיים על המקלדת".
והכי חשוב – זה משפיע גם על הרווחיות
ככל שהתפוקה השולית פוחתת, אתם משלמים יותר על כל יחידה של תוספת – אבל מקבלים פחות.
כלומר: העלות השולית עולה, והרווח מההשקעה יורד.
זאת בדיוק הנקודה שבה מנהלים חייבים לעצור ולשאול:
"האם התוספת הבאה באמת שווה את זה?"
לסיכום – מה שצריך לזכור
תפוקה שולית פוחתת היא חוק כלכלי פשוט אבל חזק.
היא אומרת שככל שתוסיפו יותר מאותו גורם ייצור – התוספת בתפוקה תלך ותקטן.
זה נכון לעובדים, מכונות, מבנים, חומרי גלם וכל דבר שמשתתף בתהליך ייצור.
ההבנה הזו עוזרת למנהלים, חקלאים, יזמים ומשקיעים לקבל החלטות כלכליות חכמות יותר.
