כל מדינה חייבת לנהל את הכלכלה שלה בזהירות כדי לשמור על יציבות ולמנוע משברים כלכליים.
אחת הדרכים לעשות זאת היא מדיניות פיסקלית, שהיא למעשה הכלי המרכזי של הממשלה להכוונת הפעילות הכלכלית באמצעות מיסוי והוצאות ציבוריות.
בעוד שמדיניות מוניטרית (שאותה מנהל הבנק המרכזי) מתמקדת בריבית ובהיצע הכסף במשק, המדיניות הפיסקלית נמצאת בידיים של הממשלה והיא קובעת איך ייראה תקציב המדינה, כמה מסים נגבה וכמה כסף נוציא על שירותים ציבוריים כמו חינוך, בריאות וביטחון.
אבל איך המדיניות הזו באמת משפיעה עלינו? למה לפעמים הממשלה מחליטה להגדיל את ההוצאות ולפעמים לקצץ אותן? ומה הקשר של כל זה לאינפלציה ולצמיחה כלכלית? בואו נבין.
תוכן עניינים
אז מהי בעצם מדיניות פיסקלית ולמה היא כל כך חשובה?
מדיניות פיסקלית היא הדרך שבה הממשלה מנהלת את תקציב המדינה – דרך הגדלת או צמצום ההוצאות הממשלתיות, וקביעת גובה המיסים במשק.
באופן כללי, המדיניות הפיסקלית יכולה להיות מרחיבה או מרסנת: ✔ מדיניות פיסקלית מרחיבה – הממשלה מגדילה את ההוצאות או מורידה מסים, מה שמעודד צמיחה כלכלית.
✔ מדיניות פיסקלית מרסנת – הממשלה מצמצמת את ההוצאות או מעלה מסים, מה שמאט את הצמיחה אך עוזר להוריד אינפלציה.
למה זה חשוב?
כשמדינה נמצאת בתקופת מיתון, אנשים קונים פחות, עסקים מפטרים עובדים והכלכלה נחלשת. במקרה כזה, הממשלה מזרימה כסף לשוק דרך הגדלת הוצאות – למשל, השקעה בפרויקטי תשתיות, סבסוד לעסקים או הורדת מסים. כך, יותר כסף מגיע לכיס של האזרחים, והם יכולים להוציא יותר, מה שתורם לצמיחה.
לעומת זאת, כשהמשק "רותח" ויש אינפלציה גבוהה, הממשלה תנסה להאט את קצב הצריכה על ידי הקטנת הוצאות ציבוריות או העלאת מסים. המטרה היא להקטין את הביקוש בשוק וכך למנוע עליות מחירים חדות.
איך הממשלה משתמשת במדיניות פיסקלית?
לממשלה יש שני כלים עיקריים להשפעה על הכלכלה דרך המדיניות הפיסקלית:
1️⃣ הוצאות ממשלתיות
הממשלה מחליטה כמה כסף להוציא על פרויקטים ציבוריים ושירותים כמו:
- חינוך ובריאות
- תשתיות – כבישים, רכבות, בניית ערים חדשות
- ביטחון ורווחה
- תמריצים לעסקים ולמשקי בית
אם הממשלה רוצה לעודד צמיחה, היא תגדיל את ההוצאות – לדוגמה, תיזום פרויקטים של בניית כבישים או רכבות, מה שייצור מקומות עבודה ויגרום לאנשים להוציא יותר כסף.
אם הממשלה רוצה להאט את האינפלציה, היא תקצץ בהוצאות – למשל, תקטין את תקציב הרווחה או תפחית השקעות בתשתיות.
2️⃣ מיסוי
הממשלה יכולה להגדיל או להקטין מסים כדי להשפיע על הפעילות הכלכלית.
הורדת מסים (מדיניות פיסקלית מרחיבה)
✔️ כשממשלות רוצות לעודד צמיחה, הן מורידות מסים כך שלאנשים נשאר יותר כסף פנוי להוציא.
✔️ לדוגמה, הפחתת מס הכנסה תגרום לעובדים להכניס יותר כסף לכיס, והם יוציאו אותו על צריכה – מה שיגביר את הפעילות הכלכלית
העלאת מסים (מדיניות פיסקלית מרסנת)
✔️ אם יש אינפלציה גבוהה, הממשלה יכולה להעלות מסים, מה שיקטין את כמות הכסף בידי הציבור ויאט את הצריכה.
✔️ לדוגמה, העלאת מס על סיגריות, דלק או מוצרים יוקרתיים תפחית את הצריכה שלהם.
מתי משתמשים במדיניות פיסקלית מרחיבה או מרסנת?
📌 בזמן מיתון (כלכלה חלשה)
הממשלה תאמץ מדיניות פיסקלית מרחיבה, כלומר תגדיל הוצאות ותוריד מסים כדי לעודד את הכלכלה.
📌 בזמן אינפלציה גבוהה (כלכלה רותחת)
הממשלה תאמץ מדיניות פיסקלית מרסנת, כלומר תצמצם הוצאות ותעלה מסים כדי להקטין את הביקוש.
📌 משבר כלכלי
במקרים של משברים כלכליים גדולים (כמו משבר הקורונה), הממשלה יכולה להפעיל תמריצים כלכליים מיוחדים – כמו חלוקת מענקים, דחיית תשלומי מסים ומתן הלוואות לעסקים.
האם יש חסרונות למדיניות פיסקלית?
למרות היתרונות שלה, למדיניות פיסקלית יש גם חסרונות וסיכונים.
📌 הגדלת החוב הציבורי – אם הממשלה מוציאה יותר כסף ממה שהיא מכניסה ממסים, היא צריכה ללוות כסף (אג"ח מדינה), מה שמוביל להגדלת החוב הלאומי.
📌 אינפלציה – אם הממשלה מזרימה יותר מדי כסף לכלכלה (על ידי הורדת מסים או הגדלת ההוצאות), היא עלולה לגרום לעליות מחירים חדות ולשחיקה בערך הכסף.
📌 חוסר יעילות – לפעמים, הממשלה לא מנהלת את התקציב בצורה חכמה, ופרויקטים ציבוריים מנוצלים בצורה לא יעילה, מה שמוביל לבזבוז כספי ציבור.
📌 פוליטיקה – לעיתים, ממשלות מקבלות החלטות פיסקליות מתוך שיקולים פוליטיים ולאו דווקא כלכליים – כמו הגדלת ההוצאות הציבוריות לפני בחירות כדי "לקנות" תמיכה ציבורית.
מה ההבדל בין מדיניות פיסקלית למדיניות מוניטרית?
מדיניות מוניטרית מנוהלת על ידי הבנק המרכזי, והיא כוללת שינוי בריבית ובכמות הכסף במשק כדי לשמור על יציבות פיננסית.
מדיניות פיסקלית מנוהלת על ידי הממשלה, והיא מתמקדת בהוצאות הציבוריות ובמיסוי.
הבנק המרכזי והממשלה עובדים ביחד כדי לנהל את הכלכלה – אם הממשלה מקטינה מסים כדי לעודד צמיחה, הבנק המרכזי יכול להעלות ריבית כדי למנוע אינפלציה מוגזמת.
לסיכום – למה מדיניות פיסקלית היא כלי קריטי לניהול הכלכלה?
מדיניות פיסקלית היא הכלי המרכזי של הממשלה להשפעה על הכלכלה, והיא יכולה להיות הכוח שמוציא את המשק ממשבר או להפך – לגרום לחוב ציבורי ואינפלציה מוגזמת אם לא משתמשים בה נכון.
כשיש מיתון, היא מאפשרת לממשלה להשקיע יותר ולהוריד מסים, כדי להכניס יותר כסף לכיס של האזרחים ולעודד צריכה והשקעות.
כשהמשק רותח והאינפלציה משתוללת, הממשלה יכולה להקטין הוצאות ולהעלות מסים, כדי למנוע התחממות יתר של הכלכלה.
בסופו של דבר, מדיניות פיסקלית היא איזון בין עידוד צמיחה לבין שמירה על יציבות כלכלית, וכשהיא מופעלת נכון – היא שומרת על המשק יציב ומונעת משברים
